ביאור על סמל הטאי צ'י – שניים שהם אחד – אחד שהוא שניים

לספר התמורות (I ching) הייתה השפעה אדירה בקרב המשכילים ואנשי הרוח בתרבות הסינית העתיקה. בספר זה התפיסה הרווחת היא שמתוך ה'אין' נוצר ה'יש', קרי מתוך ה'וו ג'י' (המימד חסר הצורה) נוצר ה'טאי ג'י' (המימד הפיזי). המשמעות של אמירה זו היא פשוטה כשלעצמה, אך מורכבת להבנה.

המימד חסר הצורה מצוי באחדות פשוטה ללא מקום ובכל מקום, מעבר לגבולות ומגבלות הזמן, המימד הרוחני-בינתי הגבוה הוא זה אשר יוצר את המציאות. המציאות מתקיימת בשני מימדים – המימד הנתפס בחושים הוא מימד היאנג והמימד שאינו נתפס בחושי הגוף הוא מימד היין. השניים אינם ניתנים להפרדה, כלומר שהמציאות היא אחת או אם תרצו הקיימות של האחד תלויה בשני ומכאן אחדותם על שאינם יכולים להתקיים בעולם הפיזי בנפרד. הנשמה ללא גוף איננה יכולה לפעול בעולם המתקיים בכפיפות לחוקי הפיזיקה, הזמן והמרחב.  מנגד גוף ללא נשמה מוגדר בפינו כחסר רוח חיים.

האחד מוליד את השניים – שניים שהם אחד

לאור האמירה הזאת ננסה להבין את משמעות הכתבים העתיקים המלמדים שהאחד מוליד את השניים – שניים שהם אחד. ללא חומר איננו כפופים למגבלות החומר והאחדות הפשוטה מתאפשרת, הרבה מחשבות אינן גורמות לצפיפות בנתיב תנועת המחשבות, תודעה ענקית אינה תופסת מקום רב מהעדר כל תודעה, ככל שנרד בסולם הגשמיות הצפיפות תורגש יותר.

לשם דוגמה: הרבה רגשות כן מייצרות תחושת צפיפות רגשית ואף עקה פיזית היוצאת מהן  (המחשבות הנובעות מהצפה רגשית יוצרות עירפול תודעתי ובלבול, על כן חשובה האבחנה במקורה של המחשבה). צפיפות של גופים תורגש מיידית ברמה הפיזית ולמשל כאשר נדחסים למעלית יותר אנשים ממה שבאמת ניתן להכניס לתוכה, תהיה תחושה של דחק בכל רמה וכל אדם נוסף שיכנס יגדיל את הדחק הפיזי.

אך נשאלת השאלה: כולם יהיו מאוד קרובים עד דחוסים זה אל זה במקום אחד, אבל ההפרדה הקיימת בעולם החומרי היא זו שיוצרת במעלית זו עם עשרים בני אדם צפופים עשרים מציאויות תודעתיות ורגשיות שונות. גופיהם צמודים אך תודעתם נפרדת, אם כך האם באמת ניתן לומר כי הם ביחד?

בכדי לתת דוגמה פשוטה הפוכה מחיי היומיום נסו לדמיין קונפרנס וירטואלי, כאשר אותם עשרים בני אדם נמצאים יחד בשיחת ועידה, תודעתם נמצאת יחד במקום שקשה להגדיר איפה הוא פיזית, בעוד הם נמצאים כל אחד במקומו; בבית, במשרד ואולי סתם בבית קפה. מעשרים מקומות גיאוגרפיים שונים הם מתאחדים למקום אחד שנמצא בשום מקום פיזי אבל… הם יחד במקום אחד. זוהי המשמעות של הקיום בשני המימדים ברמה הכי פשוטה. זו איננה מיסטיקה, פשוט דרכו של העולם אז וגם היום. במידת מה הכלים הטכנולוגיים העומדים לרשות האדם במאה העשרים ואחת מאפשרים דברים ברמה רדודה יותר וללא מאמץ שמאז ומעולם היו גלומים בתוך היכולות האנושיות הגבוהות כגון: טלפתיה, אחדות תודעתית ללא קרבה פיזית.

כאשר הפשטות ננטשת

אמירה של לאו דזה בדאו דה ג'ינג יכולה להאיר משהו לדורנו ולפעמים נדמה לי כאילו היטיב לראות את העתיד לבוא וכאילו מציע הדרכה ספציפית לבני דורנו באומרו: "כאשר הפשטות ננטשת ובני האדם מתעלמים מהמחשבות הזכות העולות בתוכי התודעה הראשונית, אז יופיעו העורמה והפקחות, השכל יפנה לטובת התועלת האישית והחמדנות או התועלת האישית תמשול בתודעת האדם".

החיבור לקול הפנימי הזה אינו דורש מעשה כלשהו, אלא העדר מעשה וקשב ללא מאמץ. זוהי בדיוק מהותה של מדיטציית הנשימה האמבריונית המחברת את האדם אל עצמותו המקורית או אם תרצו אל שורש נשמתו.

תרגול זה יושב בבסיס התרגול של כל צ'י קונג תודעתי (Shen Gong).

הבנה משמעותית מאוד עבור כל מתרגל צ'י קונג (בין אם לשם בריאות, אריכות ימים או אמנויות לחימה רכות שמבוססות על הזרימה האנרגטית ולא על כוח פיזי) היא שהשליטה בתודעה והניקיון הרגשי הפנימי הם כרטיס הכניסה לרמות הגבוהות של התרגול ולכן מבודהידארמה (Da Mo) המנחה כיצד לבצע שטיפה והתחדשות של מוח העצמות והמערכת ההורמונלית ועד לזנג סן פנג המורה את הדרך הנכונה בטאי צ'י צ'ואן, מדיטציית הנשימה האמבריונית מודגשת בפיהם כחלק הכרחי שבלעדיו הישיגיו של המתרגל יהיו רדודים מאוד.