ביאור על סמל הטאי צ'י – שניים שהם אחד – אחד שהוא שניים

לספר התמורות (I ching) הייתה השפעה אדירה בקרב המשכילים ואנשי הרוח בתרבות הסינית העתיקה. בספר זה התפיסה הרווחת היא שמתוך ה'אין' נוצר ה'יש', קרי מתוך ה'וו ג'י' (המימד חסר הצורה) נוצר ה'טאי ג'י' (המימד הפיזי). המשמעות של אמירה זו היא פשוטה כשלעצמה, אך מורכבת להבנה.

המימד חסר הצורה מצוי באחדות פשוטה ללא מקום ובכל מקום, מעבר לגבולות ומגבלות הזמן, המימד הרוחני-בינתי הגבוה הוא זה אשר יוצר את המציאות. המציאות מתקיימת בשני מימדים – המימד הנתפס בחושים הוא מימד היאנג והמימד שאינו נתפס בחושי הגוף הוא מימד היין. השניים אינם ניתנים להפרדה, כלומר שהמציאות היא אחת או אם תרצו הקיימות של האחד תלויה בשני ומכאן אחדותם על שאינם יכולים להתקיים בעולם הפיזי בנפרד. הנשמה ללא גוף איננה יכולה לפעול בעולם המתקיים בכפיפות לחוקי הפיזיקה, הזמן והמרחב.  מנגד גוף ללא נשמה מוגדר בפינו כחסר רוח חיים.

האחד מוליד את השניים – שניים שהם אחד

לאור האמירה הזאת ננסה להבין את משמעות הכתבים העתיקים המלמדים שהאחד מוליד את השניים – שניים שהם אחד. ללא חומר איננו כפופים למגבלות החומר והאחדות הפשוטה מתאפשרת, הרבה מחשבות אינן גורמות לצפיפות בנתיב תנועת המחשבות, תודעה ענקית אינה תופסת מקום רב מהעדר כל תודעה, ככל שנרד בסולם הגשמיות הצפיפות תורגש יותר.

לשם דוגמה: הרבה רגשות כן מייצרות תחושת צפיפות רגשית ואף עקה פיזית היוצאת מהן  (המחשבות הנובעות מהצפה רגשית יוצרות עירפול תודעתי ובלבול, על כן חשובה האבחנה במקורה של המחשבה). צפיפות של גופים תורגש מיידית ברמה הפיזית ולמשל כאשר נדחסים למעלית יותר אנשים ממה שבאמת ניתן להכניס לתוכה, תהיה תחושה של דחק בכל רמה וכל אדם נוסף שיכנס יגדיל את הדחק הפיזי.

אך נשאלת השאלה: כולם יהיו מאוד קרובים עד דחוסים זה אל זה במקום אחד, אבל ההפרדה הקיימת בעולם החומרי היא זו שיוצרת במעלית זו עם עשרים בני אדם צפופים עשרים מציאויות תודעתיות ורגשיות שונות. גופיהם צמודים אך תודעתם נפרדת, אם כך האם באמת ניתן לומר כי הם ביחד?

בכדי לתת דוגמה פשוטה הפוכה מחיי היומיום נסו לדמיין קונפרנס וירטואלי, כאשר אותם עשרים בני אדם נמצאים יחד בשיחת ועידה, תודעתם נמצאת יחד במקום שקשה להגדיר איפה הוא פיזית, בעוד הם נמצאים כל אחד במקומו; בבית, במשרד ואולי סתם בבית קפה. מעשרים מקומות גיאוגרפיים שונים הם מתאחדים למקום אחד שנמצא בשום מקום פיזי אבל… הם יחד במקום אחד. זוהי המשמעות של הקיום בשני המימדים ברמה הכי פשוטה. זו איננה מיסטיקה, פשוט דרכו של העולם אז וגם היום. במידת מה הכלים הטכנולוגיים העומדים לרשות האדם במאה העשרים ואחת מאפשרים דברים ברמה רדודה יותר וללא מאמץ שמאז ומעולם היו גלומים בתוך היכולות האנושיות הגבוהות כגון: טלפתיה, אחדות תודעתית ללא קרבה פיזית.

כאשר הפשטות ננטשת

אמירה של לאו דזה בדאו דה ג'ינג יכולה להאיר משהו לדורנו ולפעמים נדמה לי כאילו היטיב לראות את העתיד לבוא וכאילו מציע הדרכה ספציפית לבני דורנו באומרו: "כאשר הפשטות ננטשת ובני האדם מתעלמים מהמחשבות הזכות העולות בתוכי התודעה הראשונית, אז יופיעו העורמה והפקחות, השכל יפנה לטובת התועלת האישית והחמדנות או התועלת האישית תמשול בתודעת האדם".

החיבור לקול הפנימי הזה אינו דורש מעשה כלשהו, אלא העדר מעשה וקשב ללא מאמץ. זוהי בדיוק מהותה של מדיטציית הנשימה האמבריונית המחברת את האדם אל עצמותו המקורית או אם תרצו אל שורש נשמתו.

תרגול זה יושב בבסיס התרגול של כל צ'י קונג תודעתי (Shen Gong).

הבנה משמעותית מאוד עבור כל מתרגל צ'י קונג (בין אם לשם בריאות, אריכות ימים או אמנויות לחימה רכות שמבוססות על הזרימה האנרגטית ולא על כוח פיזי) היא שהשליטה בתודעה והניקיון הרגשי הפנימי הם כרטיס הכניסה לרמות הגבוהות של התרגול ולכן מבודהידארמה (Da Mo) המנחה כיצד לבצע שטיפה והתחדשות של מוח העצמות והמערכת ההורמונלית ועד לזנג סן פנג המורה את הדרך הנכונה בטאי צ'י צ'ואן, מדיטציית הנשימה האמבריונית מודגשת בפיהם כחלק הכרחי שבלעדיו הישיגיו של המתרגל יהיו רדודים מאוד.

טאי צ'י – עקרונות מנחים

טאי צ'י צ'ואן – עקרונות מנחים לתרגול

ישנם כמה עקרונות מנחים בתרגול טאי צ'י צ'ואן. ההנחיות המובאות לפניכם מגיעות מפיו של יאנג שנג פו, מבכירי המורים במאה העשרים, כפי שהוכתבו לתלמידיו במגמה להניח חמש אבני יסוד לתרגול הפורם. אמנם בטאי צ'י צ'ואן יש זרמים רבים ולכל מורה דגשים ושיטות אימון משלו, אך העקרונות האלה כללית נכונים לכל מתרגל ללא קשר לסגנון או לבית הספר אליו הוא משתייך. עקרונות אלה משקפים נאמנה גם את מה שלמדתי ממורי – מאסטר יאנג ג'ווינג מינג, המתמחה ביאנג סטייל טאי צ'י הנגזר מסגנונו של יאנג באן הו. כפי שניתן לראות מהמנח בתמונה יאנג שנג פו היה ידוע בסגנון רחב ופתוח בו כל תנועות הפורם מבוצעות בתנועה גדולה (large circle) שנועדה לחזק את ההשתרשות לקרקע אצל המתרגל בראשית דרכו.

 

  1. בזמן התרגול הראש צריך להיות כמו תלוי על חוט, מרחף מעל הגוף ומונח תמיד מעל מרכז הכובד של הגוף (הדאן טיין התחתון), יש להקפיד שהראש לא יהיה מוטה קדימה בכפיפה כאשר הצוואר תמיד משוחרר ורך. למרות התנועה המתמדת בפורם יש להקפיד על חיבור למרכז הכובד. הנשימה ברובה מתבצעת כאשר השאיפה היא מהאף והנשיפה מהפה. הפה עצמו משוחרר, פתוח מעט אך לא נראה כפתוח בכדי לאפשר עבודה עם הצלילים הא והן. (the hen and ha sounds – hidden secret of taiji power).
  2. הגוף עצמו נינוח, אך שומר על זקיפות, כאשר עצם הזנב – weilu מכוון הישר לריצפה וכתר הראש -baihui מכוון כלפי מעלה לשמים. הכתפיים משוחררות ותלויות נמוך וללא מאמץ. כאשר הקשת של השכמות משוחררת ומכנסת מעט את בית החזה, דבר המאפשר גמישות בתנועה וזרימה אנרגטית המאפשרת לכוח המתפרץ להגיע לידיים ללא הפרעה.
  3. כל מפרקי הידיים צריכים להיות משוחררים, המרפקים פונים ברכות כלפי מטה בתנועות דחיפה או תקיפה כאשר כפות הידיים רכות ומעוגלות טיפה. יש להשתמש בתודעה בכדי לשמור על זרימה נכונה בתנועה המתחילה מכפות הרגליים, נשלטת ע"י האגן ומקבלת ביטוי בידיים. עם חלוף החודשים והשנים התנועה הנכונה נעשית הרגל המאפשר תגובה מהירה המשמרת את עקרונות התנועה ומאפשרת לצ'י להגיע לקצוות הגוף ללא מאמץ וללא פגיעה באזורים הרגישים כגון: המפרקים והגידים.
  4. יש להבחין בברור בין המשמעותי ללא משמעותי. אמירה זו מתייחסת בעיקר להטיית המשקל מרגל לרגל תוך כדי תנועה. בכתבים העתיקים הדבר נאמר באופן הבא "distinguish substantial from insubstantial". כאשר אנו מעבירים משקל, הגוף נבנה על רגל אחת והרגל השניה נעשית "ריקה" דבר המשחרר אותה לפעולה קרי, צעד או בעיטה. שמירה על פריסה נכונה של המשקל מאפשרת יציבות ושליטה גם בזמן התקפה וגם בזמן נסיגה.
  5. ההתייחסות לרגליים היא עקרון משמעותי ביותר, הרגליים הם המנוע האסטרטגי ושימוש נכון בצעדים מאפשר זווית גישה נכונה בזמן התקפה השומרת את יריבך מלפגוע בך בהתקפת נגד, מאפשרת שימוש בצ'י נה במינימום שימוש בכוח והופכת את הרגליים לכלי ראשון במעלה שעל פי רוב קובע את תוצאות הקרב. יש להבחין בין סוגי הבעיטות (בעיטת עקב מול הפרדת הרגליים בפורם), אך בכל מקרה הרגל חייבת להיות משוחררת ויש להוליך את הגוף אחר התודעה (הכוונה intention). המקום אליו התודעה מכוונת הוא המקום אליו הצ'י הולך. ללא צ'י, אף שהרגל חזקה הבעיטה תהיה חסרת עוצמה.

תקציר ההיסטוריה של יאנג סטייל טאי צ‘י

קיצור תולדות הטאי צ‘י צ‘ואן

אנשים רבים ברחבי העולם מתרגלים טאי צ‘י יאנג סטייל, רובם לשם בריאות ואיזון גוף – נפש.

המאמר הזה נכתב בכדי לתת מבואות היסטוריים קצרים שיעזרו למתרגלים לעשות סדר וכן יעזרו להבין את ריבוי הגרסאות הקיימות של הפורם. לעתים קרובות קורה שאדם למד תקופה עם מורה מסוים לטאי צ‘י ובבואו לתרגל במקום אחר או עם מורה אחר הוא מוצא קבוצה שמתרגלת פורם שונה מזה שהוא מכיר ורגיל לתרגל או אופן ביצוע טיפה שונה של התנועות. רבים שואלים אותי מה נכון? במאמר זה ננסה להבין את ריבוי השיטות לאור ההיסטוריה של אמנות מופלאה זו – טאי צ‘י צ‘ואן.

תקציר ההיסטוריה של יאנג סטייל טאי צ‘י

הכרות מעמיקה יותר עם ההיסטוריה של טאי צ‘י בכלל ויאנג סטייל בפרט תסייע למתרגל להבין מאיפה צצו הגרסאות השונות, מה מהותי ומה חשוב פחות בתרגול. כמו כן חשוב להבין כי בין תלמידים המתרגלים טאי צ‘י לשם בריאות בלבד לבין תלמידים שלומדים טאי צ‘י צ‘ואן כאמנות לחימה פרקטית, יש הבדלי גישה מהותיים שישפיעו גם על היציבה, הנשימה, דרך התרגול ואף הפורם אותו המורה מלמד. כל אלה קשורים קשר אמיץ לקהל היעד ולמטרות התרגול של הקבוצה בה הנכם לומדים.

לפני שנסקור את הסגנון הפופולרי המכונה יאנג סטייל נחזור למקורות הראשוניים של תרגול טאי צ‘י. סגנון זה נבע מתוך התפיסה הפילוסופית של היין והיאנג הנובעים כתנועה מאוזנת ודינמית שיוצאת מתוך הוו ג‘י Wuji או הריק. בתרגול צ‘י קונג אנו מתרגלים עמידה ריקה, העדר תנועה והעדר מאמץ כצורה פיזית של חיבור לוו ג’י Wuji (בכדי להבין יותר לעומק מושגים אלה תוכלו לפנות למאמר 'סטטיות מול דינמיות').
יסוד השיטה הנקראת טאי צ‘י צ‘ואן מיוחס לזנג סאן פנג בסביבות שנת 1100 לספירת הנוצרים, זאת למרות שטכניקות דומות ואף פורמים לתרגול דומים במהותם, התקיימו כבר בתקופת שושלת ליאנג כמה מאות שנים לפני זמנו של זנג סאן פנג שחי בתקופת שושלת סונג והתגורר בוו דאנג.

הסיפור על מייסד השיטה מתגלגל מתוך כתבי יד היסטוריים כך: ”זנג בן האלמוות היה גבוה וחזק… לבושו היה אך ורק גלימת נזיר דאואיסט בקיץ ובחורף כאחד… כוחו הרב אפשר לו לנדוד אלף מיל ללא שינה או מזון… הוא היה אוהב את הבריות, נעים הליכות ומכבד, אך עם זאת מנהגו היה לעסוק בענייניו כאילו ואין איש נמצא סביבו…“

קשה לומר מה באמת נכון ומה חלק מהאגדות של עולם אמנויות הלחימה הסיניות, אך דבר אחד ברור – הרושם שזנג סאן פנג השאיר על האנשים שפגשו בו היה אדיר והתהודה של סיפורים אלה נמשכה מאות שנים לאחר מותו.
אחרי זנג סאן פנג בשושלת היו תלמידיו שהיו פזורים במקומות שונים בסין. רק לשם דוגמה נמנה כמה מהבולטים שביניהם: שן טונג זהו שלימד במחוז וואן, שאו יו וג‘יאנג פה שלימדו במחוז הייבאי , וואנג זונג שלימד בשנחאי. כבר מדורות תלמידיו הראשונים נוצרה תת חלוקה ראשונית לשני סגנונות עיקריים – סגנון דרומי וסגנון צפוני.

ג‘יאנג פה היה זה שהעביר למשפחת צ‘ן את אמנות הלחימה הרכה. במשפחת צ‘ן הטאי צי צ‘ואן התגבש במשך ארבעה עשר דורות. עיקר הלימוד היה בתוך המשפחה. הם פיתחו את פורם הטאי צ‘י הארוך ואת האפליקציה המעשית כסדרה של שלשים ושבע התנועות המרכיבות את הפורם.

אף אצלם בתוך המשפחה נוצרה תת חלוקה לאחר כמה דורות לסגנון הישן והסגנון החדש. הסגנון החדש נולד מפיתוח של הסגנון הישן שבזמנו נקרא שלש עשרה הביטויים או שי סאן שי לאו ג‘יאה ועליהם התבסס הפורם המקורי. מפתח הסגנון החדש היה צ‘ן יו בן.

שן צ‘אנג שין המשיך את לימוד מסורת התרגול הישנה ולימד את בניו ואת קרובי משפחתו, אך יחידי סגולה בודדים מחוץ למשפחה זכו ללמוד ממנו אף הם ואחד מהם היה יאנג לו צ‘אן. בהמשך ממנו צמח הסגנון שאנו מכירים היום ביאנג סטייל טאי צ‘י. הפורם המקורי של יאנג סטייל טאי צ‘י מנה שמונים ושמונה תנועות ומאוחר יותר התרחב למאה ושמונה תנועות.

השתלשלות היאנג סטייל

סגנון זה שהפך לפופולרי מאוד במאה השנה האחרונות בסין והחל משנות השבעים נפוץ גם בארצות המערב, החל ממאסטר יאנג לו צ‘אן. הוא נדד בנעוריו למחוז הייבאי ללמוד טאי צ‘י ממשפחת צ‘ן, כאמור רק בודדים מחוץ למשפחה זכו ללמוד אך הסודות הפנימיים נשמרו בתוך המשפחה.

יאנג לו צ‘אן התעורר לילה אחד ומצא את התלמידים בני המשפחה מתכנסים במבנה עץ ישן לתרגל את העבודה הפנימית שכללה הולכת אנרגיה באמצעות התודעה, הפקת צלילי “הההאא“ ו“ההן“ ותרגול נשימות שנועד להעצים את הג‘ין, עוצמה פנימית לצורך לחימה -martial power.

יאנג לו צ’אן היה לוחם בכל רמח איבריו ונקרא בפי רבים יאנג וו די, שמשמעו יאנג הבלתי מנוצח. הוא נהג להסתובב בסין ולקרוא תגר על אמני הלחימה הגדולים והמפורסמים. האגדה מספרת שלמרות שהוא השתתף במאות קרבות וניצח בכולם הוא מעולם לא פגע באיש מיריביו. בין אם זוהי אמת כפשוטה ובין אם זוהי אמירה מעולם האגדה יש בה משום עדות לטכניקה שיאנג לו צ‘אן פיתח וליעילות של אמנות הלחימה הרכה העומדת בבסיס של היאנג סטייל טאי צ‘י צ‘ואן.

כמו כן ניתן לראות קשר רעיוני בין הסיפור להגדרה העצמית של אמנות הלחימה הנובעת מהפילוסופיה העומדת מאחורי הטאי צ‘י כאמנות הפסקת הלחימה. המטרה היא לא לחסל את היריב אלא להפסיק את מלחמתו ולשלוט בסיטואציה.

ליאנג לו צ׳אן היו שלשה בנים, הבכור שביניהם נפטר בצעירותו ולשני בניו הנותרים הוא העביר את התורה כולה במסגרת לימוד מאוד נוקשה של אימון ללא פשרות. מספרים שהיה נוהג להעניש את בניו כאשר לא עמדו בדרישות האימון והתרגול שהציב. הגדול מביניהם היה יאנג באן הוו שהיה מאוד חזק והצטיין באופן יוצא דופן בלחימה חופשית – free fighting והצעיר יותר הוא יאנג ג׳יאן הוו. יאנג באן הוו היה אדם מסוגר ומורה קשה ולכן היו לו תלמידים ספורים. מי שלימד הרבה והעביר לדור הבא את סגנון היאנג סטייל היה דווקא האח הצעיר יאנג ג׳יאן הוו שמזגו הנוח וחביבותו גרמו לרבים ללמוד אצלו את היאנג סטייל טאי צ׳י, לכן רבים ממורי הטאי צ‘י בדור הבא אחריהם היו מקרב תלמידיו של יאנג ג‘יאן הוו.

בכל אופן שניים מתלמידיו של יאנג באן הוו היו בעלי כישורים יוצאי דופן והמשיכו את לימוד הטאי צ‘י עם דגש על האפליקציה המעשית לצורך לחימה בסגנון הישן והם וו צ‘וואן יו שהעביר את הידע לבנו וו ג‘יאן יו וממנו צמח הוו סטייל טאי צ‘י wu style, כמו כן היה לו בן בשם זאו פנג שהמשיך את מורשת אביו ולימד את שיטתו אחריו.

יאנג ג‘יאן הוו העמיד תלמידים רבים ונהג להשתעשע עם תלמידיו כאשר הוא נלחם בהם עם מנקה אבק מנוצות בעוד הם אוחזים חרב או מוט. יאנג ג‘יאן הוו היה זה ששיכלל את אמנות הידיים המקשיבות שנקראת בפי רבים pushing hands ותלמידיו מספרים שבכדי לאמן את יכולתו להקשיב עם הידיים ולעקוב אחרי תנועת היריב, הוא היה מניח ציפור על זרועו. בכדי להתחיל לעוף הציפור זקוקה לדחיפה קלה מאוד עם הרגליים ויאנג ג‘יאן הוו היה עוצם את עיניו ומנסה לחוש את רצונה של הציפור ובתנועה כמעט בלתי נראית כלפי מטה למנוע ממנה להמריא מזרועו ולעוף.

בנו הבכור של יאנג ג‘יאן הוו החל להתאמן כבר בגיל שש ושמו היה זאו שיונג, אך אנשים כינו אותו יאנג שאו הוו משום שהיה דומה לדודו באישיותו. אף הוא היה לוחם מהשורה הראשונה שהצטיין בלחימה חופשית ובדומה לדודו היה בלתי מנוצח. אף אצלו אישיותו ודרך הלימוד הקשוחה שהנהיג גרמו לכך שתלמידי טאי צ‘י לא נהו אחריו בהמוניהם והוא העמיד תלמידים ספורים בלבד.

בנו השלישי של יאנג ג‘יאן הוו היה דומה לאביו באופיו ולמרות שהחל להתאמן רק בשנות בחרותו ולפני כן לא גילה עניין רב באמנויות לחימה, גדל להיות אחד המורים המשפיעים ביותר בהיסטוריה של יאנג סטייל טאי צ‘י. שמו היה זאו צ‘ינג אך הוא מוכר בעיקר בכינויו יאנג צ‘נג פו. הוא הגדיר את צורת התרגול ואת דרך העמידה כפי שאנו מכירים כיום בטאי צ‘י צ‘ואן והנהיג את התרגול במעגל הרחב, הבינוני והקטן כאשר המעגל הרחב משמש בעיקר לצורך לימוד התנועה למתחילים וכן לתרגול לשם שיפור הזרימה האנרגטית, כאשר המטרה העיקרית היא בריאות ואריכות ימים. שיטה זו היא הקרובה ביותר לזו שרבים מהמורים מלמדים ונעשתה פופולרית אף במערב החל מאמצע המאה הקודמת.

כפי שראינו בתקציר היסטורי זה כבר בין שני בניו של מייסד היאנג סטייל טאי צ׳י קמו הבדלים בגישה, דיוקים שונים בעמידה ושינויים באינטרפרטציה המעשית של תנועות הפורם. ישנם מאות ביטויים שונים הלכה למעשה לצורך לחימה של שלש עשרה התנועות העומדות בבסיס הטאי צ׳י צ'ואן מראשיתו.

בשלב זה בוודאי מובן יותר מנין הגיעו הפורמים השונים והאמת היא שאין דרך אחת נכונה לתרגל טאי צ‘י, הסגנונות השונים כולם צמחו כענפים הצומחים מאותו הגזע והם שונים אך עקרונותיהם דומים בעיקרם.
משפט ששמעתי ממאסטר יאנג ג׳ווינג מינג יכול לא רק להסביר אלא אף להצדיק את קיומן של הגרסאות הרבות של הפורם והשיטות השונות שכולן נכנסות תחת ההגדרה הגדולה טאי צ׳י צ׳ואן. תלמידו הצביע על העובדה שכיום הקבוצה מבצעת באופן שונה את הפורם מהדרך אותה הוא עצמו למד מאותו מורה בעבר והתשובה הייתה: "אם אתה כעבור עשרים שנה עדיין מבצע את הסדרה בדיוק כפי שלמדת ממוריך אז אתה תלמיד גרוע…" מדוע? כי הטאי צ׳י חייב להתחדש ולהמשיך להתפתח בכדי להתאים לגילו נסיונו ויכולתו הפיזית של המתרגל. תחילה יש ללמוד בשקדנות את הבסיס ממורה, אך לאחר שהידע הופנם ונרכש על התלמיד לעשות התאמות ולהופכו לשלו באמת.
רוח טובה ורצון כנה ללמוד ולשתף היא הדרך לקיים ולשמור את המסורת חיה ומתפתחת.
בתקווה שמאמר זה יעזור להביא להבנה וקרבה בין מתרגלי השיטות השונות.
אמיר פרלמן

עוד לקריאה:

המהות של הטאי צ'י

רקע כללי להבנת השיטה

טאי צ'י נעשה פופולרי במערב משנות השבעים של המאה ה 20 באופן נרחב כדרך תרגול לשם בריאות או כאמנות לחימה רכה, אך למעשה טאי צ'י זה בראש ובראשונה פילוסופיה ששורשיה הולכים אחורה למעלה מאלפיים וחמש מאות שנה לפני ספירת הנוצרים.

אמני לחימה אימצו את השקפת העולם וחיברו אותה לתנועה וכך החל להתפתח הטאי צ'י צ'ואן, לכתחילה היו שמות רבים ושונים לשיטה שכיום אנו קוראים לה טאי צ'י. המשמעות המילולית מתורגמת על פי רוב לאנגלית במילים great ultimate אך זהו תרגום לא מובן בו הטקסט נפרד מהקונטקסט הנכון ובאופן חופשי יותר הייתי מתרגם את זה כ"האיזון הנשגב", המשמעות היא השניים שהם אחד. היין והיאנג כאשר הם באיזון הם שלמות שהיא אחדות, אחדות בין גוף לנפש, בין זכר לנקבה, בין עשיה לאי עשיה או אם תרצו גם בין מאמץ לבין הרפיה.

בעולם אמנויות הלחימה היו שמות רבים שכל אחד מהם מלמד משהו על מהות אמנות הלחימה המופלאה הזאת. אזכיר כאן שניים מהם לשם דוגמה: מאי צ'ואן שמשמעו תרגול הפורום הרך, צ'י צ'ואן שמשמעו הפורום הארוך ואכן טאי צ'י צ'ואן היא אמנות לחימה רכה ומורכבת ולכן למתרגל המתחיל לא יעילה בקרב, כדוגמת קרב מגע או שינג יי צ'ואן שבהם התנועות ספורות אך יעילות מאוד ובזמן קצר ניתן ללמד אדם ולהכין אותו לקרב.

הפורום הארוך הוא היחיד שבאמת נאמן למקור וזהו הפורום האמיתי. כל הפורמים הקצרים הם ניסיון לחסוך בזמן ולקצר את משך הזמן הנדרש מהתלמיד בטרם ידע לתרגל ויתחיל "להרגיש משהו". בעיני מאסטר יאנג זוהי מחלה מערבית והדרך הקצרה איננה מובילה כלל לאותו המקום. על דרך משל מי שבמקום לעלות לרגל לירושלים בכדי לשאת תפילה בבית המקדש בחר ללכת רק עד מחלף שער הגיא כי אין לו פנאי או סבלנות לצעדה ארוכה, אז זה גם יהיה מקום תפילתו, מחלף שער הגיא. אם טוב לו והוא אכן מסתפק בזה יתכן שלבית המקדש בירושלים הוא מעולם לא באמת רצה להגיע.

למדוני מוריי כי אין דרך ללמוד או ללמד טאי צ'י צואן בלי להעמיק בפילוסופיה העומדת מאחורי סדרת התנועות, בכך טאי צ'י צ'ואן שונה מקרב מגע, טאי בוקס או שינג-יי צ'ואן שכן כל השיטות הללו מלמדות איך להילחם והניצחון על היריב הוא תכליתם. לעומתם טאי צ'י היא אמנות הגנתית שעיקרה איך להפסיק את הלחימה. הפסקת הלחימה היא הניצחון היחיד.
הפילוסופיה מאחורי השיטה

שני כתבים עתיקים מהם נגזרת השיטה הם:
הדאו דה ג'ינג של לאו דזה, שהמסורת משייכת את כתיבתו היכן שהוא בין המאה השישית לחמישית לפני ספירת הנוצרים. מספר זה נובע עקרון הזרימה והחיבור לטבע.

ספר נוסף הוא החיבור העתיק יי ג'ינג או כפי שהוא נודע במערב איי צ'ינג. ספר זה קדום בהרבה כאלפיים שנה לפני הדאו דה ג'ינג. מספר זה נובע מעגל הטריגרמות (עליהן אנו לומדים בהרחבה בשנה השנייה של הקורס ותוכלו לקרוא בהרחבה בחוברת הקורס). סמל היין והיאנג מקבל אינטרפרטציה בספר בעזרת היאו. הקו השלם והקו החצוי מסמלים את היין והיאנג, קווים אלה חוברים יחד לשלשות של קווים ויוצרים יחד שמונה צרופים הנקראים 'בא-גווה' והם מייצגים סמלים סימבוליים מהם ניתן ללמוד על הטבע והכוחות הפועלים בו ובאדם.

ממעגל ה'בא-גווה' נגזרות שמונה התנועות שהן הבסיס בטאי צ'י וניתן להגדירן כשמונה אסטרטגיות אליהן חוברים חמשת הצעדים. חמשת הצעדים נגזרים מחמשת היסודות כאשר שמירה על האמצע מיוחס ליסוד האדמה. בטאי צ'י אלה נקראים שמונה הדלתות וחמשת הצעדים. כל תנועה בטאי צ'י מבוססת על שילוב של יסודות אלה ושלמות בתנועה מחייבת הבנה מעמיקה של היסודות המניעים אותה.

טאי צ'י 13 הביטויים


המושג כפי שהוא מופיע בכותרת מייצג את שמונה תנועות הבסיס וחמשת הצעדים עליהם מבוססת אמנות הלחימה טאי צ‘י צ‘ואן. אך זהו תרגום מאוד לא נאמן למקור. התרגום הנכון יהיה שלשה עשר הביטויים, שכן לכל אחת מ“שמונה הדלתות“ ולכל אחד ”מחמשת הצעדים” יתכנו צורות רבות של הוצאה לפועל.

מעניין לראות את השפעת התרבות הסינית על האופן בו הם מוצגים. בתרבות הסינית כאשר מציגים משלחת, האנשים הנכבדים ביותר בחבורה יוצגו או ראשון או אחרון, אף כאן נשמרת מסורת זו. הראשונה מבין שמונה הדלתות היא התנועה ”פונג“. הקשתה של החזה פנימה ויצירת מבנה עגול זוהי התנועה הנפוצה ביותר והשימושית ביותר בטאי צ‘י. למרות שמה המתורגם לאנגלית כ- ward off היא יכולה לשמש גם כתנועה של התקפה אך זו תנועה הגנתית בעיקרה שלפעמים ניתן לעשות בה שימוש התקפי.

האחרון מבין חמשת הצעדים שסוגר את הרשימה יהיה ”שמירת האמצע“. זהו העיקרון היושב בלבו של התרגול ולכן היכולת הנרכשת החשובה ביותר עבור מי שמבקש להגיע לרמה גבוהה הן לשם ריפוי והן כאמנות לחימה.

לפני שנמנה ונסביר בקצרה את כל שלשה עשר הביטויים חשוב להבין את מגוון הפורמים הקיים ואת כמות הוורסיות השונות זו מזו. רבים מתבלבלים ביניהן ומתקשים להבין מה נכון? את מה כדאי ללמוד וכולי. אנסה להציע הסבר מניח את הדעת לשלל הוורסיות ולהסביר כיצד אני אישית בחרתי מבין כולן מה נכון עבורי.

יאנג סטייל טאי צ‘י התחיל מיאנג לו צ‘אן (1799-1872) שהעביר לבניו יאנג באן הו ויאנג ג‘יאן האו את מורשתו. יאנג באן הו היה לוחם מוכשר מאין כמוהו אך אדם סגור שלא הרבה ללמד תלמידים, אולם תרומתו לפיתוח הטאי צ‘י צ‘ואן אדירה. אחיו לעומתו היה בעל מזג נח והדבר גרם לכך שרבים נהו אחריו ולמדו ממנו. כבר אצל תלמידיהם של שני בניו של יאנג לו צ‘אן נמצא הבדלי סגנון, עמידה ובעיקר גישה לטאי צ‘י צואן כאמנות לחימה.

אז מה נכון עמידה נמוכה או גבוהה?

אני נשאל ע“י תלמידי באופן תדיר שאלות מסוג זה, מי שלמד ממורהו שיש לעמוד נמוך משוכנע שזאת הדרך הנכונה ומי שלמד ממורה אחר חושב ההפך. האמת היא שאין תשובה אחת נכונה ורק הבנה מעמיקה של ה“צורך“ תביא להבנה של ה“דרך“. עבור מתחילים העמידה הנמוכה היא הכרח בכדי להשתרש ולשמור על מרכז הכובד ולכן בראשית דרכו על מתרגל הטאי צ‘י לעמוד נמוך יותר. ככל שיכולת ההשתרשות משתפרת ושמירה על האמצע נהפכת לטבע שני, לוחם הטאי צ‘י יעמוד זקוף יותר.

זוהי רק דוגמה אחת מני רבות, עמידה פתוחה או סגורה? שוב הצורך מסביר את הדרך – עבור מי שמתרגל לשם בריאות או נמצא ממש בראשית דרכו היציבות והשתרשות (rooting and centering) היא עיקר הצורך ועמידה פתוחה ונמוכה יותר היא הדרך. עבור מי שלומד טאי צ‘י כאמנות לחימה עם אפליקציה מעשית, הצורך לשמור על המפשעה מוגנת בזמן לחימה ישנה את היציבה לעמידה סגורה יותר ועבורו זאת הדרך. למרות שההבדל בצורך עשוי ליצור שוני בדרך ישנם עקרונות שתמיד נכונים לכל המתרגלים ואותם אנסה למנות ברשימה הבאה.

עקרונות מנחים בסיסיים שתמיד יש לשמור עליהם:

1. שמירה על רכות של הגוף לאורך כל התנועה.
2. מודעות לנשימה ושימוש בנשימה כאסטרטגיה.
3. שמירה על תודעה שקטה שהיא תנאי לרכות בתנועה.
4. שמירה על מרכז הכובד והחזקת הראש ”צף“ כציר מרכזי.
5. שמירה על כתפיים נמוכות ומשוחררות ועל מרפקים משוחררים.
6. שמירה על אגן, מותניים ובטן תחתונה משוחררים לאורך התרגול.
7. שימוש בתודעה והעדפת טכניקה נכונה על פני שימוש בכוח.
8. תודעה של היריב (גם כשמתרגלים לבד) לצורך דיוק התנועה.
9. הנעה של כל תנועה לפי עקרונות התנועה הבאים:
● התנועה מתחילה מכפות הרגליים.
● התנועה נשלטת על ידי מרכז הכובד (הדאן טיאן).
● התנועה מקבלת ביטוי סופי בידיים או ברגל במקרה של בעיטה.

מנין צצו כל הפורמים ומה נכון יותר לתרגל?

כיום טאי צ‘י פורם מצוי בגרסאות שונות ומשונות החל מ- 8 תנועות וכלה בפורם הארוך של מאסטר יאנג שבו 113 תנועות. ישנם פורמים בני 22 או 24 או 48 תנועות שהם סוג של שלבי ביניים בין הפורם הקצר שהתקבל בסין של אמצע המאה הקודמת כדרך עממית טובה ויעילה ללימוד טאי צ‘י, לבין הפורם אותו לומדים לאורך שלש שנים מתרגלים שמבקשים להגיע לרמה הגבוהה ביותר כאמני לחימה של טאי צ‘י צ‘ואן.

גם כאן חשוב להבין מה עיקר תפקידו של הפורם. בראש ובראשונה הפורם נועד בכדי לתרגל ולזכור.
כל מורה מוצא לאורך שנות ניסיונו צורת עבודה או רצפי תנועות המהווים דרך סלולה או קו מנחה ללימוד שיטתו עבור תלמידיו. לכן אין לראות את הפורם כדבר מקודש כלל והוא תמיד נתון לשינוי.
כל הפורמים מושתתים על אותן שמונה דלתות וחמשה הצעדים שהם תמצית חומרי הגלם והבסיס לכל תרגול של טאי צ‘י צ‘ואן. המציאות באמנויות לחימה משתנה והמצב בשטח הוא שמכתיב את העמידה או התנועה הנכונה ואין שום משמעות לרצפים אותם תרגלת בזמן אימון. האימון נועד להחדיר את התנועות הנכונות ל“רצף הדי אן איי“ של המתרגל, כך שברגע האמת הוא יפעל נכון. זה כל תפקידו של הפורם.

כיצד אני בוחר מה לתרגל או מה ללמד?

אני אישית רואה את שני הקצוות כאופציות המועדפות בעיני גם כתלמיד וגם וכמורה.
בכדי להיכנס לעולם חדש ולקבל מושג ראשוני הפורם הקצר הוא דרך נפלאה להכיר את היסודות של החזקת הגוף, שמירת מרכז הכובד, הנעת התנועה בדרך הנכונה וכן היציבה הנכונה בתרגול.

עבור מי שמבקש להגיע לרמה מעשית של לחימה ידרשו חודשים רבים, לפחות שנה של אימון ”פושינג הנדס“ והפנמה של עקרונות התנועה הנכונה ורק אז הפורם הארוך יקבל משמעות וניתן יהיה לעשות בתנועות הנלמדות בו שימוש מעשי. ישנן תחנות רבות בדרך ולכל מורה שיטה משלו כך שיתכן שבמקום להשקיע מחשבה בבחירת הפורם, נכון יותר להשקיע מחשבה בבחירת המורה.

אנסה לסכם בקצרה את התחנות ההכרחיות בדרך ללימוד טאי צ‘י צ‘ואן:

1. לכל הפחות שנה של לימוד צ‘י קונג עקרונות התנועה ופיתוח מודעות לגוף.
2. לימוד שיטות נשימה בסיסיות ופיתוח מודעות ותחושה ברורה של זרימת הצ‘י.
3. לימוד של פורם בסיסי בכדי להבין את היסודות של העמידה, היציבה והתנועה.
4. התעמקות ולימוד רציני של שלשה עשר הביטויים עם הבנה של האפליקציה המעשית.
5. תרגול שנה לכל הפחות של פושינג הנדס גם סולו וגם בזוגות עד שהתנועה זורמת טבעי.
6. לימוד ותרגול האפליקציות הלוחמניות בזוגות עם כוריאוגרפיה מובנית מראש לשם התנסות.
7. בשנה השלישית ניתן להתחיל עבודה של פושינג הנדס ולחימה חופשית בזוגות לשם אימון.

רשימה של שלשה עשר הביטויים:

שמונה הדלתות:

● פונג: מבנה קשתי או עגול בעל תנועה של התרחבות שניתן לעבוד איתה כלפי מעלה מטה או לצדדים, משמשת גם בכדי להגן או להדוף אך יש לה גם שימוש התקפי כאשר המצב מאפשר.
● לו: קבלה של הכוח של היריב על מנת להוביל ולנטרל את המתקפה של היריב או להשתמש בה בכדי לתקוף או לנעול את אחד ממפרקי זרועו כהתקפה או לפתוח את היריב בכדי לתקוף.
● ג‘י: לדחוס או למחוץ, תנועה שיכולה להתבצע ביד אחת או בשתי ידיים ויש שימושים רבים.
● אן: משמעה לדחוף קדימה למעלה או למטה תוך מיקום או ביסוס נכון של מפרק כף היד. במקרים רבים התנועה משמשת בכדי לנעול את המרפקים או הידיים בכדי לתקוף את מרכז גופו של היריב מהמפשעה ועד לראש.
● קאי: לאחוז או לקטוף או למשוך על פי רוב את פרק כף היד או המרפק ולאחר מכן להוביל אותו כלפי מטה או הצידה ולהוציא אותו ממרכז הכובד שלו בכדי לזכות ביתרון משמעותי.
● ליי: לפצל או לחצות, התנועה בדרך כלל מתבצעת בתנועה קדימה והצידה בו זמנית ומשמשת להתקפה או הוצאת היריב משיווי משקל והשלכתו הצידה או למטה.
● זאו: משמעו מרפק, המרפקים יעילים מאוד להתקפה אך הם גם המקום דרכו קל להקשיב לתנועת היריב ולשלוט בה או לחילופין משמשים לשחרור נעילה שהיריב מנסה לנעול אותך.
● קאו: המשמעות היא: להתנגש או לדחוף באמצעות חלקי הגוף כגון הכתף, הגב, המותן וכו‘.

חמשת הצעדים:

● ג‘ין בו: צעד קדימה. משוייך ליסוד המתכת.
● טוי בו: צעד אחורה. משוייך ליסוד העץ.
● יו פאן: השמר מימין. משוייך ליסוד האש.
● זאו גו: השמר משמאל. משוייך ליסוד המים.
● זונג דינג: שמור את או על האמצע. משוייך ליסוד האדמה.

טאי צ’י צ’ואן – פורם 8 התנועות

טאי צ’י הנה אחת מאמנויות הלחימה הרכות, אך פורם זה כיום מתורגל ע”י מיליונים למטרות בריאות בלבד. זוהי למעשה מדיטציה בתנועה. פורם קצר זה מכיל את שמונה התנועות היסודיות המהוות בסיס לכל פורם של טאי צ’י וכן את הצעדים הבסיסיים.

הפורם הקצר הוצג בביג’ין בשנת 1956 ואומץ ע”י הממשלה הסינית וכך זכה לפופולריות רבה כבר בשנים הראשונות לאחר שהוצג לציבור הרחב. עד היום זהו עבור רבים כרטיס הכניסה לעולם הטאי צ’י צ’ואן.

במקומות מסויימים תמצאו את הסדרה תחת השם עשר התנועות, זוהי אותה סדרה רק שכאן נספרות הפתיחה והסגירה כשתי תנועות נוספות. בפועל ישנן שמונה תנועות, חלקן קצרצרות חלקן יותר מורכבות המבוצעות באופן סימטרי לשני צדדים.

הפורם הפשוט והקצר נועד עבור מי שמתחיל את דרכו בטאי צ’י יאנג סטייל, ומאפשר הפנמה של הבסיס שלאחריה קל בהרבה ללמוד את הפורמים הארוכים והמורכבים יותר. החיבור של התנועה, הנשימות והצעדים באופן נכון הם הכנה נפלאה לתרגול טאי צ’י צ’ואן.

טאי צ’י צ’ואן

סדר התרגול :

  1. פתיחה.
  2. הקוף – מוזג היין.
  3. הברשה – עם צעד לשני צדדים.
  4. רעמת הסוס – עם צעד לשני צדדים.
  5. להשיט עננים – עם צעד לשני צדדים.
  6. התרנגול הזהוב – לשני צדדים בהרמת רגל.
  7. העיט מגן על הקן – פיצול לצדדים ובעיטה.
  8. לתפוס את זנב הסנונית – עם צעדים לשני צדדים:
    לפי הסדר: הדיפה ביד אחת, חבל, דחיפה יד מאחורי יד, נדנדה והדיפה.
  9. הצלבת הידיים.
  10. סגירה.

לפניכם שיר מהמסורת לכל תנועה משמונה תנועות הבסיס המנסה להגדיר ולאפיין אותה. תנועות אלה נקראות גם בשם שמונה הדלתות ובשילוב עם חמשת הצעדים מהווים את הבסיס ליאנג סטייל טאי צ’י.

The Song of Peng

What is the meaning of Peng energy?

It is like the water supporting a moving boat.

First sink the ch'i to the tan-t'ien,

then hold the head as if suspended from above.

The entire body is filled with springlike energy,

opening and closing in a very quick moment.

Even if the opponent uses a thousand pounds of force,

he can be uprooted and made to float without difficulty.

The Song of Lu

What is the meaning of Lu energy?

Entice the opponent toward you by allowing him to advance,

lightly and nimbly follow his incoming force

without disconnecting and without resisting.

When his force reaches its farthest extent,

it will naturally become empty.

The opponent can then be let go or countered at will.

Maintain your central equilibrium

and your opponent cannot gain an advantage.

The Song of Chi

What is the meaning of Chi energy?

There are two aspects to its functional use:

The direct way is to go to meet the opponent

and attach gently in one movement.

The indirect way is to use the reaction force

like the rebound of a ball bouncing off a wall, or

a coin thrown on a drumhead,

bouncing off with a ringing sound.

The Song of An

What is the meaning of An energy?

When applied it is like flowing water.

The substantial is concealed in the insubstantial.

When the flow is swift it is difficult to resist.

Coming to a high place, it swells and fills the place up;

meeting a hollow it dives downward.

The waves rise and fall,

finding a hole they will surely surge in.

The Song of Ts'ai

What is the meaning of Ts'ai energy?

It is like the weight attached to the beam of a balance scale.

Give free play to the opponent's force

no matter how heavy or light,

you will know how heavy or light it is after weighing it.

To push or pull requires only four ounces,

one thousand pounds can also be balanced.

If you ask what the principle is,

the answer is the function of the lever.

The Song of Lieh

What is the meaning of Lieh energy?

It revolves like a spinning disc.

If something is thrown onto it,

it will immediately be cast more than ten feet away.

Have you not seen a whirlpool form in a swift flowing stream?

The waves roll in spiraling currents.

If a falling leaf drops into it,

it will suddenly sink from sight.

The Song of Chou

What is the meaning of Chou energy?

Its method relates to the Five Elements.

Yin and Yang are divided above and below.

Insubstantiality and substantiality must be clearly distinguished.

Joined in unbroken continuity,

the opponent cannot resist the posture.

Its explosive pounding is especially fearsome.

When one has mastered the six kinds of energy,

the applications become unlimited.

The Song of K'ao

What is the meaning of K'ao energy?

Its method is divided into the shoulder and back technique.

In Diagonal Flying Posture use shoulder,

but within the shoulder technique

there is also some use of the back.

Once you have the opportunity and can take advantage of the posture,

the technique explodes like pounding a pestle.

Carefully maintain your own center.

Those who lose it will have no achievement.

שי בא שי – טאי צ'י / צ'י קונג

שיבאשי צ'י קונג או פורם 18 התנועות הנה סדרה חדשה, אך תמצאו בתוכה חומרים מוכרים מסדרות קדומות: לעוף כמו ציפור, פתיחת הריאות ועוד.

הסדרה היא מלאכת הרכבה של פרופסור ליו האו שנג. בדומה לסדרת שי אר פה היא מכוונת להיות פרוטוקול תחזוקתי בריא, אם תרצו רפואה מונעת, המחדשת נעורים ומונעת ניוון.

הסדרה מתרגלת את כל הגוף באופן מלא ושווה ומשלבת עבודת רגליים קלה והעברות משקל, עבודה עם הידיים, פיתול ומתיחה של עמוד השדרה אך בצורה רכה ובטוחה.

שיבאשי צ'י קונג

*כל תנועה מהסדרה מאויירת כאן כפי שהופיע בספרו בשנת 1985.

הסדרה תפסה פופולריות ומתורגלת ברחבי העולם ולא רק בסין, זוהי דוגמה מצויינת לסדרה חדשה שנכנסה לקנון. הסדרה הנה חלק מעולם הטאי צ'י והצ'י קונג הרפואי ובעשורים האחרונים הגיעה לארה"ב, אירופה וגם לישראל.

פרופסור ליו האו שנג החל להפיץ את משנתו בשנות השמונים ומנסיון של 40 שנות עבודה עם מטופלים הסדרה הוכיחה את עצמה כיעילה ומועילה למצבי בריאות שונים כגון:

  • אסטמה
  • לחץ דם גבוה
  • בעיות שינה
  • בעיות עצביות
  • דלקות מפרקים ועוד.

עם השנים פרופסור לי הרכיב כמה סדרות של 18 תנועות למטרות טיפוליות שונות והן כולן שותפות לשם שיבאשי.

בעיני מעל לכל זוהי סדרה שנועדה לשמר את החיוניות של הגוף לאורך שנים ומיועדת לתרגול יומיומי מהנה, בריא ומבריא.
להלן סדר התנועות לסדרה הראשונה של שיבאשי:

סדר התנועות:

1. פתיחה – להעיר את הצ'י
2. פתיחת הריאות
3. לצייר את הקשת בענן
4. פיזור עננים
5. גלגול הידיים – מגיש התה
6. הסירה – כמו גלגל המים בלנקו A
7. הנפת כדור – לגובה הכתפיים
8. להביט בירח – סיבוב
9. ידיים דוחפות לצדדים
10. להשיט עננים – מצד אל צד
11. איסוף מקרקעית הים – פיזור לשמים (עם צעד)
12. לדחוף את הגלים (עם צעד)
13. היונה מכה בכנפיה (עם צעד)
14. אגרופים לצדדים
15. לעוף כמו ציפור
16. השמש סובבת צד אל צד – הגה אוניה
17. תיפוס לשמים – הקפצת הכדור
18. הרגעה ואיזון – הצ'י חוזר למקומו

ללא צורה וללא צל

את האמירה הבאה שמעתי מפיו של מאסטר יאנג: "תרגל ללא צורה וללא צל" ומשמעות האמירה, תרגל מעבר לגוף הפיזי ולתנועה אותה למדנו וחזרנו ותרגלנו. בשנה שניה אנו חוזרים על רבות מהסדרות שלמדנו בשנת הלימודים הראשונה, אך בהעמקה, פוקוס שונה והכי חשוב ראש פתוח ונכונות ללמוד אותה שוב ושוב.

תרגול צ'י קונג

האמת היא שתרגול צ'י קונג אמתי מתחיל ביום שבו אין כל צורך לחשוב בזמן התרגול, לא על סדר התנועות ולא על היציבה הנכונה, התנועה צריכה להיות כל כך שגורה ורגילה עבורנו שאין כל תשומת לב לפרטי הביצוע.

כאשר הגוף מסונכרן וזז, נושם ופועם בהרמוניה ללא מאמץ, אז מתפנה מקום לשחרור ממחשבות ומרגשות שאינם חלק מהרגע הזה ממש. ההוויה כולה מתמלאת בדבר אחד בלבד – תחושת הזרימה ומודעות לאנרגיה הפנימית.

אין דרך לדלג מעל השלב שבו אנו לומדים סדרה, משננים תנועה ומפנים את תודעתנו ותשומת ליבנו לדיוק בפורם השלם ובכל ניואנס של כל תנועה בו, אך זהו רק שלב בדרך וחשוב ככל שיהיה הוא אינו העיקר. לאחר שהפנמנו את התנועה הנכונה, תשומת הלב תעבור לנשימה והעברת המשקל, סנכרון מלא של הגוף, הנעה נכונה ותנועה נכונה הנובעת מבפנים החוצה.

למרות שיש תחושת "שלמות" ולמרות העצמה שגלומה בסדרה שהופנמה ומתורגלת בשלמות גם זה רק שלב בדרך.

תרגול צ'י קונג

תרגול צ׳י קונג – תשכחו את כל מה שלמדתם

הרגע שבו כל זה כבר קרה ואנו ניגשים לתרגל סדרה שאנחנו יודעים בעל-פה ואולי גם לימדנו אותה עשרות פעמים, זהו בדיוק הרגע לשכוח כל מה שלמדנו וגם כל מה שלימדנו אודותיה, לצלול פנימה ולתת ביטוי לידע העמוק שנרכש מתרגול צ׳י קונג וכרגע נמצא בתוכנו, לא בראש ובוודאי שלא בדף או בסרטון.

ידע שכבר סרוג במארג הדי אן איי שלנו, לאפשר לגופנו ללמד אותנו את הסדרה מחדש ללא ביקורת וללא תיקון של חידוש בתנועה שמתחדש בנו כרגע ולחוות דיוק אישי בזמן אמת. למצב הזה מאסטר יאנג ג'ווינג מינג קורא 'ללא צורה וללא צל'.

תרגול צ'י קונג