טאי צ'י 13 הביטויים


המושג כפי שהוא מופיע בכותרת מייצג את שמונה תנועות הבסיס וחמשת הצעדים עליהם מבוססת אמנות הלחימה טאי צ‘י צ‘ואן. אך זהו תרגום מאוד לא נאמן למקור. התרגום הנכון יהיה שלשה עשר הביטויים, שכן לכל אחת מ“שמונה הדלתות“ ולכל אחד ”מחמשת הצעדים” יתכנו צורות רבות של הוצאה לפועל.

מעניין לראות את השפעת התרבות הסינית על האופן בו הם מוצגים. בתרבות הסינית כאשר מציגים משלחת, האנשים הנכבדים ביותר בחבורה יוצגו או ראשון או אחרון, אף כאן נשמרת מסורת זו. הראשונה מבין שמונה הדלתות היא התנועה ”פונג“. הקשתה של החזה פנימה ויצירת מבנה עגול זוהי התנועה הנפוצה ביותר והשימושית ביותר בטאי צ‘י. למרות שמה המתורגם לאנגלית כ- ward off היא יכולה לשמש גם כתנועה של התקפה אך זו תנועה הגנתית בעיקרה שלפעמים ניתן לעשות בה שימוש התקפי.

האחרון מבין חמשת הצעדים שסוגר את הרשימה יהיה ”שמירת האמצע“. זהו העיקרון היושב בלבו של התרגול ולכן היכולת הנרכשת החשובה ביותר עבור מי שמבקש להגיע לרמה גבוהה הן לשם ריפוי והן כאמנות לחימה.

לפני שנמנה ונסביר בקצרה את כל שלשה עשר הביטויים חשוב להבין את מגוון הפורמים הקיים ואת כמות הוורסיות השונות זו מזו. רבים מתבלבלים ביניהן ומתקשים להבין מה נכון? את מה כדאי ללמוד וכולי. אנסה להציע הסבר מניח את הדעת לשלל הוורסיות ולהסביר כיצד אני אישית בחרתי מבין כולן מה נכון עבורי.

יאנג סטייל טאי צ‘י התחיל מיאנג לו צ‘אן (1799-1872) שהעביר לבניו יאנג באן הו ויאנג ג‘יאן האו את מורשתו. יאנג באן הו היה לוחם מוכשר מאין כמוהו אך אדם סגור שלא הרבה ללמד תלמידים, אולם תרומתו לפיתוח הטאי צ‘י צ‘ואן אדירה. אחיו לעומתו היה בעל מזג נח והדבר גרם לכך שרבים נהו אחריו ולמדו ממנו. כבר אצל תלמידיהם של שני בניו של יאנג לו צ‘אן נמצא הבדלי סגנון, עמידה ובעיקר גישה לטאי צ‘י צואן כאמנות לחימה.

אז מה נכון עמידה נמוכה או גבוהה?

אני נשאל ע“י תלמידי באופן תדיר שאלות מסוג זה, מי שלמד ממורהו שיש לעמוד נמוך משוכנע שזאת הדרך הנכונה ומי שלמד ממורה אחר חושב ההפך. האמת היא שאין תשובה אחת נכונה ורק הבנה מעמיקה של ה“צורך“ תביא להבנה של ה“דרך“. עבור מתחילים העמידה הנמוכה היא הכרח בכדי להשתרש ולשמור על מרכז הכובד ולכן בראשית דרכו על מתרגל הטאי צ‘י לעמוד נמוך יותר. ככל שיכולת ההשתרשות משתפרת ושמירה על האמצע נהפכת לטבע שני, לוחם הטאי צ‘י יעמוד זקוף יותר.

זוהי רק דוגמה אחת מני רבות, עמידה פתוחה או סגורה? שוב הצורך מסביר את הדרך – עבור מי שמתרגל לשם בריאות או נמצא ממש בראשית דרכו היציבות והשתרשות (rooting and centering) היא עיקר הצורך ועמידה פתוחה ונמוכה יותר היא הדרך. עבור מי שלומד טאי צ‘י כאמנות לחימה עם אפליקציה מעשית, הצורך לשמור על המפשעה מוגנת בזמן לחימה ישנה את היציבה לעמידה סגורה יותר ועבורו זאת הדרך. למרות שההבדל בצורך עשוי ליצור שוני בדרך ישנם עקרונות שתמיד נכונים לכל המתרגלים ואותם אנסה למנות ברשימה הבאה.

עקרונות מנחים בסיסיים שתמיד יש לשמור עליהם:

1. שמירה על רכות של הגוף לאורך כל התנועה.
2. מודעות לנשימה ושימוש בנשימה כאסטרטגיה.
3. שמירה על תודעה שקטה שהיא תנאי לרכות בתנועה.
4. שמירה על מרכז הכובד והחזקת הראש ”צף“ כציר מרכזי.
5. שמירה על כתפיים נמוכות ומשוחררות ועל מרפקים משוחררים.
6. שמירה על אגן, מותניים ובטן תחתונה משוחררים לאורך התרגול.
7. שימוש בתודעה והעדפת טכניקה נכונה על פני שימוש בכוח.
8. תודעה של היריב (גם כשמתרגלים לבד) לצורך דיוק התנועה.
9. הנעה של כל תנועה לפי עקרונות התנועה הבאים:
● התנועה מתחילה מכפות הרגליים.
● התנועה נשלטת על ידי מרכז הכובד (הדאן טיאן).
● התנועה מקבלת ביטוי סופי בידיים או ברגל במקרה של בעיטה.

מנין צצו כל הפורמים ומה נכון יותר לתרגל?

כיום טאי צ‘י פורם מצוי בגרסאות שונות ומשונות החל מ- 8 תנועות וכלה בפורם הארוך של מאסטר יאנג שבו 113 תנועות. ישנם פורמים בני 22 או 24 או 48 תנועות שהם סוג של שלבי ביניים בין הפורם הקצר שהתקבל בסין של אמצע המאה הקודמת כדרך עממית טובה ויעילה ללימוד טאי צ‘י, לבין הפורם אותו לומדים לאורך שלש שנים מתרגלים שמבקשים להגיע לרמה הגבוהה ביותר כאמני לחימה של טאי צ‘י צ‘ואן.

גם כאן חשוב להבין מה עיקר תפקידו של הפורם. בראש ובראשונה הפורם נועד בכדי לתרגל ולזכור.
כל מורה מוצא לאורך שנות ניסיונו צורת עבודה או רצפי תנועות המהווים דרך סלולה או קו מנחה ללימוד שיטתו עבור תלמידיו. לכן אין לראות את הפורם כדבר מקודש כלל והוא תמיד נתון לשינוי.
כל הפורמים מושתתים על אותן שמונה דלתות וחמשה הצעדים שהם תמצית חומרי הגלם והבסיס לכל תרגול של טאי צ‘י צ‘ואן. המציאות באמנויות לחימה משתנה והמצב בשטח הוא שמכתיב את העמידה או התנועה הנכונה ואין שום משמעות לרצפים אותם תרגלת בזמן אימון. האימון נועד להחדיר את התנועות הנכונות ל“רצף הדי אן איי“ של המתרגל, כך שברגע האמת הוא יפעל נכון. זה כל תפקידו של הפורם.

כיצד אני בוחר מה לתרגל או מה ללמד?

אני אישית רואה את שני הקצוות כאופציות המועדפות בעיני גם כתלמיד וגם וכמורה.
בכדי להיכנס לעולם חדש ולקבל מושג ראשוני הפורם הקצר הוא דרך נפלאה להכיר את היסודות של החזקת הגוף, שמירת מרכז הכובד, הנעת התנועה בדרך הנכונה וכן היציבה הנכונה בתרגול.

עבור מי שמבקש להגיע לרמה מעשית של לחימה ידרשו חודשים רבים, לפחות שנה של אימון ”פושינג הנדס“ והפנמה של עקרונות התנועה הנכונה ורק אז הפורם הארוך יקבל משמעות וניתן יהיה לעשות בתנועות הנלמדות בו שימוש מעשי. ישנן תחנות רבות בדרך ולכל מורה שיטה משלו כך שיתכן שבמקום להשקיע מחשבה בבחירת הפורם, נכון יותר להשקיע מחשבה בבחירת המורה.

אנסה לסכם בקצרה את התחנות ההכרחיות בדרך ללימוד טאי צ‘י צ‘ואן:

1. לכל הפחות שנה של לימוד צ‘י קונג עקרונות התנועה ופיתוח מודעות לגוף.
2. לימוד שיטות נשימה בסיסיות ופיתוח מודעות ותחושה ברורה של זרימת הצ‘י.
3. לימוד של פורם בסיסי בכדי להבין את היסודות של העמידה, היציבה והתנועה.
4. התעמקות ולימוד רציני של שלשה עשר הביטויים עם הבנה של האפליקציה המעשית.
5. תרגול שנה לכל הפחות של פושינג הנדס גם סולו וגם בזוגות עד שהתנועה זורמת טבעי.
6. לימוד ותרגול האפליקציות הלוחמניות בזוגות עם כוריאוגרפיה מובנית מראש לשם התנסות.
7. בשנה השלישית ניתן להתחיל עבודה של פושינג הנדס ולחימה חופשית בזוגות לשם אימון.

רשימה של שלשה עשר הביטויים:

שמונה הדלתות:

● פונג: מבנה קשתי או עגול בעל תנועה של התרחבות שניתן לעבוד איתה כלפי מעלה מטה או לצדדים, משמשת גם בכדי להגן או להדוף אך יש לה גם שימוש התקפי כאשר המצב מאפשר.
● לו: קבלה של הכוח של היריב על מנת להוביל ולנטרל את המתקפה של היריב או להשתמש בה בכדי לתקוף או לנעול את אחד ממפרקי זרועו כהתקפה או לפתוח את היריב בכדי לתקוף.
● ג‘י: לדחוס או למחוץ, תנועה שיכולה להתבצע ביד אחת או בשתי ידיים ויש שימושים רבים.
● אן: משמעה לדחוף קדימה למעלה או למטה תוך מיקום או ביסוס נכון של מפרק כף היד. במקרים רבים התנועה משמשת בכדי לנעול את המרפקים או הידיים בכדי לתקוף את מרכז גופו של היריב מהמפשעה ועד לראש.
● קאי: לאחוז או לקטוף או למשוך על פי רוב את פרק כף היד או המרפק ולאחר מכן להוביל אותו כלפי מטה או הצידה ולהוציא אותו ממרכז הכובד שלו בכדי לזכות ביתרון משמעותי.
● ליי: לפצל או לחצות, התנועה בדרך כלל מתבצעת בתנועה קדימה והצידה בו זמנית ומשמשת להתקפה או הוצאת היריב משיווי משקל והשלכתו הצידה או למטה.
● זאו: משמעו מרפק, המרפקים יעילים מאוד להתקפה אך הם גם המקום דרכו קל להקשיב לתנועת היריב ולשלוט בה או לחילופין משמשים לשחרור נעילה שהיריב מנסה לנעול אותך.
● קאו: המשמעות היא: להתנגש או לדחוף באמצעות חלקי הגוף כגון הכתף, הגב, המותן וכו‘.

חמשת הצעדים:

● ג‘ין בו: צעד קדימה. משוייך ליסוד המתכת.
● טוי בו: צעד אחורה. משוייך ליסוד העץ.
● יו פאן: השמר מימין. משוייך ליסוד האש.
● זאו גו: השמר משמאל. משוייך ליסוד המים.
● זונג דינג: שמור את או על האמצע. משוייך ליסוד האדמה.