היסטוריה של תרגול דאו יין

תרגול צ'י קונג למטרות ריפוי ושיקום או כרפואה מונעת התפתח במהלך אלפי שנים, אך בתקופת המלחמה בין שושלות הצפון והדרום החלו להתגבש אסכולות בעלות משנה סדורה ומכאן סדרות התרגול החלו לקבל פורם מוגדר. התיעוד הראשוני של סדרות אלה מתחיל בתקופת המלחמות שבין 221 – 476 לפנה"ס.

בקאנון הקדום 'הואנג די ניי ג'ינג' – Huang Di Nei Jing, מובא בפעם הראשונה בספר שעניינו רפואה, הנחיות לתרגול מובנה סיסטמטי ומגובה בתיאוריה ברורה המסבירה את מטרות התרגול. בטקסט העתיק נמצא הנחייה קצרה בת שני משפטים בזו הלשון: "בכדי לטפל במצבי חולי חשוב תמיד להשתמש בשתי צורות התרגול דאו יין ואן קיאו".

 

 

 

 

 

בפרוטרוט סדרות של תנועות אותן נהגו לתרגל במנזרים הדאואיסטים בסין העתיקה.

את המונחים 'דאו יין' ו'אן קיאו' Dao Yin and An Qiao ניתן לתרגם באופן הבא:
'דאו יין' משמעו מילולית: להוביל ולמשוך, ו'אן קיאו' משמעו מילולית: לדחוף ולהרים מעלה, אך זהו פירוש מילולי בלבד.
המובן בו נכון היה לתרגם בתקופה הקדומה את המושג 'דאו יין' כלהוביל ולמשוך יהיה, להוביל או להוליך צ'י על ידי תנועה ומחשבה ולמשוך אנרגיה מכוחות האדמה או השמים. איסוף צ'י מעצים הרים או מקור מים היה מקובל אצל הרופאים השמאנים כהנחיה שתחבר את האדם לאנרגיה הבריאה לו או החסרה לו.

'אן קיאו' משמעות מילולית להרים למעלה או להעלות.
הלכה למעשה אלה שמות שניתנו לשתי סדרות בעלות אופי שונה, ובכתבים העתיקים מפורטת סדרה של אופני תנועות או אם תרצו תנועות בעלות אופי מסוים (ארכיטיפ של תנועה), ומכל אבטיפוס יתפתחו תנועות רבות.
מנחי הגוף היסודיים ועיקרי התנועה ( ארכיטיפים תנועתיים) נמנו על הסדר הבא:
קאי Kai = פתיחה, פן Fen = פיצול, היי He = סגירה, טוי Tui = דחיפה, רוו Rou = שפשוף, שואן Xuan = החלפה, אן An = דחיפה או דחיסה. אלה הם "אבות המזון" של כל תנועה וכל סדרה.

בספר הקיסר הצהוב נאמר כך:
"…במטרה לטפל במחלות חשוב להשתמש גם ב'דאו יין' וגם ב'אן קיאו'…"
אם תרצו זהו כפשוטו השילוב של פעילות רכה ומדיטטיבית עם עבודה יותר פיזית בונה ומשמרת שריר ועצם.
פעילות גופנית צריכה לכלול: הרפיה, תיקון יציבה, חיזוק שרירים, שימון מפרקים וגידים, אימוני תנגודת מתונים.

כמובן שישנם מצבים בהם לא נכון לעשות פעולות מאמצות כלל; לאחר פציעה או טראומה פיזית לאיבר, במהלך צום ממושך למטרות בריאות או בזמן שמירת הריון, אך העובדה כי יש זמנים בהם תרגול מסוים אינו רצוי, איננה הנחיה להפסיק כל תנועה שהיא ולא לקיים פעילות כלל!

שמירה על התנועתיות כפי שניתן היא תמיד גישה נכונה, גם תרגול נשימות או שיטת פאולה בשכיבה במיטה עדיף מהעדר פעילות שסופו להביא חולשה גדולה יותר ולאורך זמן יפגע באדם ה"נח" לשם בריאות. הכלל יהיה כי ברגע שניתן לקיים תרגול כל שהוא, נכון להתחיל ומתוך קשב ליכולות ולמאגרי האנרגיה הזמינה ובהדרגה לשוב לפעילות האפשרית. תנועה מייצרת תנועתיות והעדרה יוצר נוקשות וקושי רב לחזור לתפקוד שלכתחילה היה רגיל וטבעי.

מאוחר יותר החל מתקופת שושלת האן ששלטה בשנים 206 לפנה"ס ועד שנת 220 התגבשו הנחיות ברורות יותר וממוקדות, כאשר סדרת חמשת החיות של חווא טו מהווה דוגמה מופלאה לסדרה מדוייקת וממוקדת מטרות שחוברה מתוך התבוננות בצרכיהם של אנשי החצר הקיסרית, כקבוצה אנושית בעלת אורח חיים והנהגות ספציפיות.

מתקופה זאת ואילך יש לנו תיעוד איכותי המאפשר למקם את הסדרות על ציר הזמן, לדעת מי ייצר את הסדרה ועבור מי היא נוצרה, איזה מטרות בריאותיות היו בקו המנחה, האם לצורך תחזוקה כללית או טיפול בבעיה ספציפית.

ננסה למקם חלק מהסדרות אותן למדנו בקורס:

שם הסדרה בסיניתלמי היא מיוחסתתאריך התגבשותה המשוערשם הסדרה בעברית
Wו Xingמיוחסת לשיטה ולא לאדםאין כל דרך באמת לדעת, אך מזמן שבו תיאוריה זו קיימת תנועה ותרגול הושפעו ממנהחמשת היסודות
Wu Qin Xiחווא טו

רופאו של הקיסר במאה השנייה

שנת 150-200סדרת חמשת החיות
Yi jin jingבודהידהארמה

נזיר הודי שנדד למנזר שאו לין וסדרה זו היא בין הירושות שהשאיר אחריו

שנת 400-500סדרת הגידים השרירים והמפרקים
Ba Duan Jinייו פיי

גנרל ומצביא שהוביל את הצבא הדרומי

שנת 1130-1142סדרת שמונה יחידות רקמה
Shi Er Faפרופסור זהנג

למרות אוסף של תנועות שחלקן מאמנויות לחימה וסדרות תרגול של נזירים לוחמים ששימשו לכל הפחות השראה לסדרה

במאה העשריםסדרת שי אר פה

תריסר התנועות לשימור הבריאות